שאלות תיאורטיות

שאלות תיאורטיות שעולות ממחקרים בגישה הזו:

איפה הגיוני לחפש את הקו-פרו, באיזה רמה של התחברות חברתית: המעבדה, הקהילה, המדינה כל האנושות או מרחב ארגוני חברתי.

מציעה: מחקרים ב-STS בנושא קו-פרו' נעשים באחת מהצורות הבאות:

אימרג'נס וסטביליזשיין – הופעה של תופעות חדשות וייצובן. למשל: דאסטון: ביוגרפיה של אובייקט מדעי.

מחלוקות – חוקרי STS התבוננו באופן שבו מערכת של פרקטיקות צוברת עליונות על פני מערכת מתחרה.

שקיפות ותנועה, נסיעה של ידע ממקום למקום. מעבר לזמן ולקונטקסט. הוא כאילו הופך להיות אוניברסלי. למשל: ע"י כימות. הכימות בכל מקום נראה פחות או יותר אותו דבר. זה כלי הרכב. שקיפות=סטנדרטיזציה של ידע, מדדים, כלים אנליטיים. כל אלה יוצרות קהילות חדשות. כמו מומחים.

פרקטיקות תרבותיות של המדע. סביבות שמעניקות לגיטימציה ומשמעות לפרקטיקות המדעיות. התמקדות במאפיין האוניברסלי של הידע, של עובדות וארטיפקטים מדעיים. אוניברסליות = הידע נוסע ממערכת פוליטית ותרבותית אחת למשנהה ואז השאלה היא מה המאפיינים התרבותיים של הידע הזה, וכיצד הם הומרו למאפיינים אוניברסליים או מקבלים מאפיינים תרבותיים שונים בכל מקום. ידע בתרבות אחת מתפקד אחרת מאשר אותו ידע בתרבות אחרת. למשל: מקדונלד נראה אחרת במדינות שונות, אוכלוסיה שונה שאוכלת שם וכו'. למשל, בכדורסל (אדיר): המספרים הם משותפים אבל הניתוח שלהם, המסקנות, האגרגציה שלהם, התשתית שלתוכה הם נכנסים – שונים בין מדינה למדינה.

היא ממציאה מושג ומסבירה לנו מהו, אבל מצד שני אומרת שגם אחרים כבר דיברו עליו. היא ממיינת את כל מה שנעשה עד כה לפי המושג הזה.

בכל אלה מדגישים את השילוב של הקוגניטיבי עם החברתי.

שפת ההיברידיות. איזה מין ייצור היא הכבשה דולי, איך היא מכילה בתוכה גם את המרכיב הפוליטי חברתי וגם את המרכיב המדעי.

השאלות המנחות את הקלסיפיקציה שהיא עושה בי העבודות השונות.

מחקרים ב-STS השאירו את סוציולוגיה ומדע המדינה השאירו את המדע מחוץ לתמונה.

כלומר יש כאן חוסר משני הצדדים.

אם נכניס למחקר שלנו את הקטגוריות החברתיות האלה אז נתחיל לחשוב על קו-פרו'.

מחלקת את קו-פרו לשני סוגים:

חוקתי

אינטראקציונל

מטריצה של 2 על 4 .

אילו יישים מדעיים או הסדרים טכנולוגיים מיוצרים באופן משותף

כיצד ואילו מתודות הכי מתאימות לתפיסה הזו.

ממיינת את המתודות השונות לפי השניים ואח"כ לפי ה-4.

מה שמעניין אותה וגם את לאטור ואחרים היא שאלת הייצוב, מיסוד של משהו.

אחד הגורמים שגורמים לטכנולוגיות או לידע מדעי להיות מיוצבות כלומר להשאר בעולם שלנו – נקרא ייצוב.

בתפיסה החוקתית שואלים: כיצד יציבות נוצרת ומתוחזקת באתרים של ייצור ידע כמו מעבדה בית חולים או סביב אובייקטים כמו הגנום האנושי. כיצד אנשים תופסים את הטבע והחברה. כיצד הם מאצילים את התפיסה שלהם על המציאות כך שתשאר נפרדת מפוליטיקה, ניטרלית, אובייקטיבית ובלתי משתנה.

למשל טלפון סלולרי. קשה לנו לחשוב על עולם ללא טלפון סלולרי. הכל קורה כל כך מהר ובכל זאת אנחנו מרגישים שהוא היה כאן תמיד.

למה המוצר הזה שרד ואחר לא – כי הצליחו לייצב אותו. דוגמא לסיבה לייצוב: נתמך ע"י המוסדות, עונה לתקן וכד'. למה הדרוזופילה שרדה: כי נוח לעבוד איתה. די.וי.די מסוג בלו ריי – לא שרד. לאטור מנסה לתאר איך תופעות מתייצבות ועושה זאת באמצעות ANT. ג'זנהוף עושה זאת בדרך אחרת. זה אינסטרומנלי נעשה ע"י בני אדם, באמצעות מוסדות, חקיקה, פרוצדורה. פעולה אקטיבית של התאמה לסביבה כדי שזה ישרוד יותר מאשר אחר.

סגור לתגובות.